התכנון בישראל תקוע ומיושן. הקורונה רק הדגישה את זה
תוכניות הבנייה הנרחבות ברכס לבן בירושלים ועל שטחי מפעלי תעש השרון מוכיחות באופן סופי כי למרות הקורונה, עולם התכנון הישראלי דורך במקום.הפתרונות המוצעים למשבר הדיור עלולים רק להחמירו
נעמה ריבה 23 בפברואר 2021
בשנים האחרונות המאבקים בין תושבים וארגוני סביבה לגופי התכנון עלו מדרגה.מדינת ישראל שרויה במשבר דיור מתמשך, והיא מעוניינת לבנות עוד ועוד דירות.כיוון שבלב הערים הגדולות כמעט לא נותר שטח פנוי ופרויקטים של פינוי־בינוי אורכים זמן רב, המדינה לוטשת עיניים לשטחים פתוחים. שתי התוכניות המורכבות והמדוברות ביותר בהקשר הזה הן רכס לבן בירושלים, שמתוכננת על חורשות בהרי ירושלים ובקרבת מעיינות, והשנייה היא תוכנית ענק על שטחי מפעלי "תעש השרון" ששכנו בין הוד השרון, רמת השרון, הרצליה והמועצה האזורית דרום השרון.
התוכנית ברכס לבן יצאה לדרך בתחילת המילניום, ומן הרגע הראשון היא לוותה בהתנגדויות רבות. בגלגולה הנוכחי היא כוללת הקמת שכונת מגורים חדשה בהיקף של 5,250 יחידות דיור בבנייה נמוכה ובמגדלים, 300 יחידות דיור מוגן,מלונאות, שטחים ציבוריים, תעסוקה ומסחר וחניון "חנה וסע" גדול. לטענת הוועדה המחוזית ירושלים ומינהל התכנון הממשלתי, ההצדקה לבנייה נרחבת באזור היא
שהשכונה החדשה תאפשר שיקום של שכונות ישנות והנעת פרויקטים של פינוי־בינוי בחלקים אחרים של העיר.
הדמיה של רכס לבןצילום: קולקר קולקר אפשטיין
אלפי התנגדויות נדחו: אושרה תוכנית בנייה נרחבת במערב
ירושלים התוכנית לבניית 36 אלף יחידות דיור ליד רמת השרון מתקרבת להפיכתה למציאות
הגופים הסביבתיים והתושבים שמתנגדים לתוכנית בטענה כי הבנייה תחריב את הטבע במקום, צודקים. באחת ההתנגדויות, למשל, מופיעה חוות דעת של הזואולוגית ד"ר תמר רון, שלפיה האזור "מכיל מגוון עשיר של מערכות אקולוגיות ובתי גידול ייצוגיים לחורש הים־תיכוני, ומקיים מגוון רחב של מיני צמחים ובעלי חיים".
עם זאת, הבעיה בתוכנית אינה מוגבלת לנושאים סביבתיים. השיפוע
באזור רכס לבן תלול מאוד והפרשי הגובה בשכונה החדשה יעלו על 100 מטר.בשל חוקי התכנון והבנייה הישראליים והתקנות המכבידות, הבנייה במקום תסבול מקירות תומכים מרובים ומהיעדר גמישות בעתיד. לא נראה בשכונה החדשה עירוניות טובה כמו שמוצאים בעיר מדיין שבקולומביה, בסיינה שבאיטליה או אפילו בערי צפון הודו. ערים אלה אמנם בנויות על שיפועים חדים, אך הן הוקמו בלי חוקי תכנון שמחייבים תקני חנייה ויוצרות בינוי משוכפל. הן נבנו לאורך שנים רבות,הרחובות בהן צרים בהרבה מהנהוג בבנייה חדשה, וחוסר הסדר לכאורה יוצר חיים עירוניים שוקקים שגם מתכתבים היטב עם הטבע.
גודלה של תוכנית תעש השרון כמעט כפול משטח גבעתיים. מהנחת אבן הפינה ועד השלמתה יחלפו עשרות שנים. אין דרך לחזות איך יראו החיים בעתיד כה רחוק
את מרכז השכונה יחצה רחוב ברוחב 41 מטרים, בדומה לאבן גבירול בתל אביב.אמנם תיסע בו רכבת קלה, אך זהו רחוב רחב מדי לשכונה צדדית בירושלים.מקומות חנייה לכלי רכב ונתיבי תנועה לרכב פרטי יצרו ניתוק בין שתי גדותיו, ולא יאפשרו בו חיים עירוניים אמיתיים. הניסיון לשלוט בעתיד התכנוני של השכונה יקשה מאוד על חיי התושבים החרדים, שככל הנראה יהוו חלק ניכר מהאוכלוסייה במקום. כל מי שמכיר את הערים והשכונות החרדיות בישראל יודע כי הן דורשות גמישות תכנונית ושינויים בלתי פוסקים בדמות הרחבות ותוספות בנייה.
השטח שבו מתוכננת תוכנית "רכס לבן" בירושליםצילום: תומר אפלבאום
תוכנית תעש השרון יצאה לדרך אפילו קודם לכן, ב–1992. מדובר בעיר שלמה,שתכלול כ–36 אלף יחידות דיור ומיועדת לאכלס כ–100 אלף תושבים. יוקמו בה שטחי מסחר, תעסוקה ושירותים בהיקף נרחב, והתוכנית נשענת על שתי תחנות מטרו עתידיות. ייתכן שגם קווי רכבת קלה יעברו בה. חלק נרחב מהשטח הפתוח יזכה לשימור, ושני נחלים יזרמו בשטחה: נחל הדר ונחל פרדס.
עיקר הדיון הציבורי בתוכנית תעש השרון עסק באובדן השטח הפתוח האחרון במרכז הארץ. במסמך שניסחה עמותת "אדם טבע ודין" מצוין כי "חשיבותו הגדולה של השטח אינה כרזרבה לבנייה למגורים ולפיתוח, אלא כמקום האחרון שבו נשמר רצף של נוף וערכי טבע שאפיינו את השרון בעבר. זוהי חובתנו לשמור על נכס זה, וזו גם חובתה המוסרית של המדינה לאחר שיצרה בשטח זה מטרדים ומפגעים שיידרשו עוד שנים רבות להסירם".
גם ראשי הערים באזור מתנגדים לתוכנית. ראש העיר הוד השרון, אמיר כוכבי,אמר ל"הארץ" כי "אפשר לפזר את יחידות הדיור הללו בערים השכנות. רשויות התכנון לא שחררו את הקונספט של כיבוש
הקרקע. תוכנית שהתחילו אותה לפני 30 שנה אין לה היתכנות, היא לא מחוברת למציאות ולא לעתיד. אנחנו מתפשרים על עקרונות תכנון שאינם רלוונטיים עוד".
מתחם תעש ברמת השרון. גם ראשי הערים באזור מתנגדים לתוכניתצילום: דב גרינבלט
התוכנית המקורית אכן היתה מנותקת מהמציאות, ובעלת ערכים תכנוניים שהזכירו את העידן שאחרי מלחמת העולם. מאז השתפרה התוכנית, אבל היא עדיין בעייתית. הרחובות בה רחבים מדי, החיבור עם הערים הוותיקות לא מהודק מספיק, ונוסף על פארק מרכזי היא תכלול כמה פארקים ברוחב של עשרות מטרים שיפוזרו בין השכונות ויקטעו את הרצף העירוני.
אחד הדברים שתקופת הקורונה לימדה אותנו הוא שעולם התכנון מיושן מאוד. כל תוכנית בנייה בישראל יוצאת לפועל רק אחרי עשרות שנים של תכנון ובנייה.עולמות התעסוקה, התחבורה, החינוך והבריאות העכשוויים דורשים גמישות. בתי חולים לקורונה הוקמו בן לילה ובתי ספר יצרו כיתות חוץ. תוכנית תעש השרון סובלת מיומרנות יתר — גודלה יותר מפי שניים משטח העיר גבעתיים. מהנחת אבן הפינה ועד השלמתה יחלפו עשרות שנים. אין דרך לחזות איך יראו החיים האורבניים בעתיד כה רחוק. בדומה, תוכנית רכס לבן משכפלת את הבעיות מהן סובלות שכונות־ענק אחרות בירושלים, ובהן גילה או רמות.
שתי התוכניות הללו מוכיחות באופן סופי וברור כי למרות הקורונה, עולם התכנון הישראלי דורך במקום. הדיונים בוועדות ארוכים ומסורבלים, ובסופם פתרונות שרק יחמירו את הבעיות בשני המטרופולינים הגדולים בישראל. כמעט שנה בצל המגפה והסגרים לימדו אותנו כי תושבי ישראל מעוניינים בדיור אורבני וקומפקטי, כזה שיאפשר להם לקבל את כל צורכיהם בקרבת הבית. הן רכס לבן והן תעש השרון מבהירות כי אנו סובלים ממשבר תכנון עמוק, ולא רק ממשבר דיור. להזין מספרים של יחידות דיור לטבלאות אקסל זה לא הדרך לפתור אותו.
